החלטה בתיק ת"א 13674-12-10

1.         התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות בצידה.

השתלשלות העניינים אשר הביאה להחלטה זו מקורה בארבע התנגדויות לביצוע שיקים שהגישו המבקשת ובעלה בגין שיקים שנמשכו על ידם ואשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

לאחר העברת ההתנגדויות לבית המשפט, הודיעה המשיבה לגבי שתיים מן ההתנגדויות כי לנוכח ההלכות המקלות בשלב הרשות להגן והגשת ההתנגדויות במועד, מסכימה היא למתן רשות להגן, מטעמים של יעילות. בעקבות הודעה זו, אשר בכותרתה נרשם מספר התיק נשוא החלטה זו, אושרה ההסכמה וניתנה למבקשת דכאן רשות להתגונן.

בעקבות אישור הבקשה, הודיע ב"כ המשיבה כי הסכמתו למתן הרשות להגן ניתנה רק בשתי ההתנגדויות שהוגשו במועד, אך לא באשר לשתי ההתנגדויות שלא הוגשו במועד, וביניהן ההתנגדות נשוא החלטה זו, ועתר לתיקון ההחלטה בהתאם.

מאחר ובקשתה לתיקון ההסכמה לא אושרה, פנתה המשיבה בערעור במסגרת תיק עש"א 41527-11-11, ושבה על טענתה כי בהודעתה הנ"ל לא ניתנה הסכמתה לקבלת ההתנגדות דנן, שכן זו הוגשה באיחור. בהסכמת הצדדים שנתקבלה בדיון שהתקיים בתיק הערעור הוחזרו ההתנגדות והבקשה להארכת מועד לדיון מחודש, תוך שנשמרת לצדדים האפשרות להעלאת טיעונים נוספים שהועלו עד לאותו מועד, לאור טענת המשיבה כי בפיה טענה חדשה.

נמצא אם כן, כי שתי ההתנגדויות נשוא תיקי ההוצל"פ שנפתחו בשנת 2010 נתקבלו והן מתבררות כעת במסגרת תיקים אזרחיים שאוחדו, הבקשה להארכת המועד להגשת התנגדות מטעם בעלה של המבקשת, נשוא תיק הוצל"פ שנפתח בשנת 2004, נדחתה בהחלטת כב' הר' י' בוקר, והתנגדות זו, על הבקשה להארכת המועד להגשתה, אף היא נשוא תיק הוצל"פ שנפתח בשנת 2004, נדונה כעת.

2.         החלטה זו ניתנת בעקבות דיון שנתקיים בבקשות בפני ביום 13.1.13, במסגרתו נחקרה המבקשת וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוץ למעשה באיחור הרב בו הוגשה ההתנגדות, שכן לגופו של עניין, אין מחלוקת של ממש בהכרח שישנו בבירור הטענות, לנוכח עמדות הצדדים וגרסתם השונה, כמפורט בכלל כתבי הטענות.

עמדות הצדדים לגופה של מחלוקת מבוארת היטב במסגרת ההליכים המתנהלים כעת בין הצדדים (מכח שתי ההתנגדויות שהתקבלו כאמור לעיל). בתמצית ייאמר כי המדובר בטענת המשיבה להיווצרותו של חוב בספריה, המיוחס למבקשת ו/או לבעלה, ומנגד, טענת המבקשת ובעלה לעירוב בין חברות שונות הקשורות באופן זה או אחר למשיבה, ובעיקר, טענה לפירעון החוב בהסדרים השונים, לרבות בפס"ד שניתן בעניין כנגד שחם יעקב, ואשר נפרע.

מן הדברים נהיר אם כן, כי המחלוקת לגופה נעוצה בשאלת ההתחשבנות בין הצדדים, שאלה הכוללת בתוכה שאלות משנה כאלה ואחרות דוגמת אופן רישום החוב הנטען בכרטסות השונות והשלכתו.

לגופה של הגנה, ומבלי להביע עמדה בשאלות הטעונות הוכחה, היתכנותה של התחשבנות בין הצדדים אשר תוצאתה אינה צפויה כבר כעת, אינה נשללת על הסף, ודינה להתברר במסגרת כלל הטענות.

יצוין כי אף ב"כ המשיבה הביע לגופו של עניין עמדה פרקטית וראויה משהודיע בהגינותו סמוך לאחר הגשת ההתנגדויות, דבר הסכמתו למתן הרשות להגן, תוך שמירה על הטענות (כאמור, בנוגע להתנגדויות שהוגשו במועד).

3.         מלבד הטענות שהעלו הצדדים זה מכבר, לרבות הסתמכות המבקשת על חוו"ד רוה"ח שהוגשה מטעמה ועל תצהירו של שחם יעקב, מצביעים הצדדים על טיעונים נוספים, מכח זכותם להשלמת טיעון, כאמור בהתאם להסכמה נשוא  תיק עש"א 41527-11-11.

המבקשת מעלה טענה שעניינה בשאלת היריבות בין הצדדים ושאלת קיומה של עילת תביעה למשיבה כנגד המבקשת, שכן המדובר בשיק שהינו "למוטב בלבד" ולפיכך אינו עביר ואינו טהיר, אך חרף העובדה כי המוטב עפ"י השיק הינה חברת "ח.א. כלבו לחקלאי ולגינה (2000) בע"מ" (ח.פ. 513055525), והוא אף נרשם בכרטסת הנה"ח של חברה זו, הרי שמגישת השיק לביצוע הינה חברת "י.ח.א כלבו לחקלאי ולגינה 1996 בע"מ" (ח.פ. 512420704), המשיבה בתיק זה.

לאור האמור, ובהעדר כל זכות שטרית למשיבה בשיק, עמדת המבקשת היא כי דין התובענה למחיקה.

המשיבה מנגד, טוענת לקיומה של המחאת זכויות בין החברות, המקנה לה את זכות התביעה עפ"י השיק, בעוד שההתחשבנות הפנימית, לדידה, אינה מעניינה של המבקשת.

לגופה של הבקשה להארכת המועד טוענת המשיבה לקיומו של השתק פלוגתא לאור החלטת כב' הר' י' בוקר בתיק 861-12-10, הדוחה את בקשת בעלה של המבקשת להארכת המועד, ולאור דחיית הערעור שהוגש על החלטה זו, ומאחר והמדובר לעמדתה בנימוקים זהים לנימוקי המבקשת.

4.         למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי אמנם נתקיימו הליכי הוצל"פ בתיק נשוא התנגדות זו זמן ממושך בטרם הוגשה ההתנגדות, פרק זמן במהלכו לפי גרסת המבקשת נעשו ניסיונות לקבלת השיקים החוזרים, שהוחלפו בשיקים אחרים נשוא ההסדרים עם המשיבה, אולם המשיבה פעלה כלפי המבקשת ובעלה במרמה, ולנוכח כך ומכח ההסדרים ובהעדר ייצוג ובקיאות בהליכים לא פנו בהליך הנכון, בדרך של הגשת התנגדות.

            אמנם, הארכת מועד כבענייננו נדרשת לקיומו של טעם מיוחד לאיחור. אולם, בבוא בית המשפט לשקול בקשה מסוג זה, לא נבחנים הדברים בהיבט הצר של בחינתו הסטרילית של הנימוק, כי אם נלקחים בחשבון מכלול שיקולים בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.